שנים שאני שומעת את הביטויים "תשחררי" את זה", "אני צריך לשחרר את זה", "איך לשחרר?" ודומיהם.
שנים שהשתמשתי בהם בעצמי. היום – כבר הבנתי שהמונח הזה לא מקדם אותי (ואחרים) ובחרתי לוותר עליו. התדר שלו הוא לא התדר שמתאים למטרה.

למה אני מתכוונת? אז ככה –

כשמשחררים תופסן, אנחנו מכירים את הטכניקה שלו – קפיץ, סוגר, אחר…
אבל מה עם הרגשות? מה עם מחשבות? מה עם כאב? לכל אחד/אחת מהם יש "תופסן" משלו ולרוב אנחנו לא מכירים את הדרך/השיטה שבה "משחררים" אותם. אז אנחנו נעולים או "תפוסים" בתוכם כאשר כל מה שאנחנו רוצים הוא להשתחרר.

אז איפה הבעיה?

שחרור מחייב אותנו למאמץ, למאבק, להפעלת כוח (פיזי, רגשי או נפשי או כולם יחד).
דמיינו שמישהו תופס לכם את האצבע חזק ואתם מנסים לשחרר אותה – מושכים, מתאמצים, מושכים –
ועם כל פעם כזו, האחיזה מתחזקת. וזה כואב. האצבע מסתובבת מעט, העור נמתח, הגוף נדרך, וזה עדיין לא עובד. רק מחמיר.

זו המשמעות של "לשחרר" – לבצע פעולה אקטיבית מול התנגדות מתחזקת.
מישהו או משהו אחר תופס אתכם, ואתם מנסים לגרום לו בעצם לשחרר אתכם. אולי תצליחו, אולי לא –
בכל מקרה הכאב יחמיר לפני שישתחרר ויישארו סימני כאב או צלקות גם אח"כ.
כלומר, "לשחרר" – לא בדיוק ברור איך, לרוב, גם לא ברור מה, ובנוסף – לא בהכרח עושה את העבודה.

אז מה כן?
להרפות.

דמיינו את אותה האצבע, אלא שהפעם אתם לא מפעילים מאמץ. אתם לא נאבקים, להיפך, אתם מאפשרים לה לשהות בתוך כף היד האחרת. האחיזה שלו לאט לאט משתחררת.. היא לא מזהה התנגדות ולכן היא לא מחזקת התנגדות. היא מרפה מהפוקוס באחיזה, היא מאבדת עניין, וברגע אחד, מבלי לשים לב, האצבע שלכם חופשיה לנוע. ללא כאב, ללא מאמץ.

כלומר, "להרפות" – לוותר מבחירה על המאבק ולאפשר לכאב/מטרד לאבד אחיזה מעצמו.

במה תבחרו?