כְּשֶׁאֲנִי עוֹצֶמֶת עֵינַיִם,
אֲנִי רוֹאֶה אוֹר שֶׁנִּכְנָס מִקָּדְקוֹד הָרֹאשׁ שֶׁלִּי לְתוֹכִי,
הוּא עוֹבֵר בְּכָל פִּנָּה בְּגוּפִי, בְּנַפְשִׁי, בְּנִשְׁמָתִי,
הוּא מְנַקֶּה.

יֵשׁ מְקוֹמוֹת בָּהֶם הוּא חוֹלֵף מַהֵר,
יֵשׁ מְקוֹמוֹת בָּהֶם הוּא מִשְׁתַּהֶה לְאִטּוֹ,
בְּכָל מָקוֹם בּוֹ הוּא עוֹבֵר,
הוּא אוֹסֵף אִתּוֹ
חֲלָקִים, שְׁבָרִים,
חֲתִיכוֹת שֶׁל דְּבָרִים מְיֻתָּרִים.

יֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ מְיֻחֶדֶת מִשֶּׁלּוֹ
לַהֲפֹךְ אֶת הַכֹּל לְאוֹר,
הָאוֹר שֶׁהוּא עַצְמוֹ.

אֲנִי נוֹשֶׁפֶת בָּעֲדִינוּת
אֶת הָאוֹר הָזָה
דֶּרֶךְ שְׂפָתַי
עַל כֹּל מָה שֶׁסְּבִיבִי

מָה שֶׁמּוּאָר, מֵאִיר בְּאוֹר גָּדוֹל יוֹתֵר,
מָה שֶׁלֹּא שֶׁלִּי
אוֹ שֶׁשֶּׁלִּי, אַךְ כְּבָר לֹא מַתְאִים עֲבוּרִי –
מִתְמוֹסֵס בָּאוֹר הַנִּפְלָא הַזֶּה.

נִשְׁאֶרֶת אַדְמַת אֶרֶץ נְקִיָּה
הָאָרֶץ שֶׁלִּי, הָאֲדָמָה שֶׁלִּי
וְכָאן אֲנִי יְכוֹלָה לִיצוֹר מֵחָדָשׁ
כָּל מָה שֶׁאֲנִי בָּאֱמֶת רוֹצָה,
כָּל מָה שֶׁיֹּאמַר לִי לִבִּי.

שִׁירִי מִילֵר לֵב