15 שנים עברו מאז. 15 שנים חלפו מאז שהצלחתי להיפרד מהן ולהשאיר אותך מאחור. הן ליוו אותי מגיל חמש. 22 שנים הלכו איתי יד ביד, כמו חפץ מעבר שלא רוצה לעבור הלאה.

מיגרנות. סבל פיזי איום. ואיתו סבל נוסף בכל היבט אפשרי.
לקח לי 22 שנים, טובי המומחים, עשרות בדיקות, סוגי כדורים והרבה הרבה הרבה סבל לוותר עליהן ולהוציא אותן מחיי. סוג הפרידות שבהן אין געגוע.

בשנים אחרונות שבו לבקר אותי בני הדודים הרחוקים שלהן, של המיגרנות – כאבי הראש. פה ושם, לפעמים מתעקשים להישאר יותר, לפעמים מבינים שהם לא רצויים ושזמן האירוח הסתיים והם זזים ממני הלאה. ביום חמישי האחרון, הרגשתי שהגיעה המלכה שלהם, של כאבי הראש.

דווקא ביום שבו תוכנן (והתקיים) יום צילום על העסק שלי בתל אביב, יום שבו קבעתי מפגש עם חברים ויום שבו היה אמור להתקיים מפגש בסדנה 'מתעוררות לשפע', דווקא ביום הזה, קרסתי אל תוך הכאב.

נסיעה ארוכה, 4 כדורים נגד כאבים, גלונים של נוזלים שניסיתי להכניס לגוף, טיפול תטא הילינג של חברה ואני – רק רציתי לקבור את תאי המוח הפועמים שלי באיזשהו מקום ולא להרגיש אותם.
לא מיגרנה, אבל קרוב מדי לשם.

סבלתי, אבל לא כעסתי. לא התמרמרתי. רק שאלתי את עצמי שאלות.

1. מה הביא את הכאב הזה אליי?
2. למה דווקא עכשיו?
3. מה המסר שלו אליי?
4. מה עליי לעשות כדי לוותר עליו?

התשובות התקבלו במהרה, מכורח התרגול רב השנים שבשאילת שאלות מדוייקות.

כעת היה לי ברור מה עליי לעשות. מה לאפשר לגוף שלי ולנפש שלי (יותר מנוחה, יותר תנועה, יותר נוזלים נקיים, יותר אהבה).
על מי ועל מה לוותר בתוך החיים שלי, (במקרה הזה – העסקיים).
ובעיקר ביקשתי לי ניקוי נשמתי וריפוי עמוק.

אם משהו גורם לכם סבל, אל תכעסו. שאלו שאלות. דברו אל ה"דבר" הזה עד שתבינו מה תפקידו. יש לו מטרה חשובה עבור החיים שלכם.

ככל שתשאלו יותר, תדייקו יותר בשאלות. ככל שתדייקו בשאלות, יגיעו בקלות התשובות.

בהצלחה,
שירי