חג מתן תורה. לפי המסורת של חז"ל, התורה ניתנה לעם היהודי בשבועות, כאשר במרכזה ניצבים ערכי חסד ומוסר שבין אדם לחברו.

חג הקציר. הזכות ליהנות מההשקעה ארוכת הטווח, בניכוש, בשתילה, בהשקייה ועוד.

שבועות. החג המציין את האירוע הכי מכונן של עם ישראל,  מעמד הר סיני וקבלת התורה.

והנה בהתכוננות שלנו לימי החג היפה הזה, אנו תחת אתגרים גדולים, המעלים שאלה עמוקה באשר למה שקורה לנו במערכת היחסים המורכבת בינינו לבין חברנו, בתוך עם ישראל ועם שכנינו שאינם חלק מעם ישראל, אך חלק מהמדינה הזו.

ובאותה הנשימה, עולה שאלת הקציר. עוד לפני ההנאה ממנו – מה בחרנו לשתול, כפרטים וכקבוצה, והאם הקציר מביא לנו את השמחה שאותה ביקשנו לעצמנו.

כבר ימים של אירוע לחימתי קשה. כל אירוע בו חיי אדם עומדים על בלימה הוא אירוע מכונן עבור עם ישראל, ממש כמו מעמד הר סיני.

נדמה לי, שיותר מכל, הבריאה כולה קוראת אלינו בקול גדול –
עיצרו, קחו נשימה. הביט מסביב ואז הביטו פנימה,
וזיכרו, כי כל מה שבחוץ, מתרחש קודם כל בתוככם.
ועכשיו – נקו.

נקו את זכרונות הקׇרְבָּנוּת האישיים והקולקטיביים.
נקו את זכרונות העוינות, האלימות והשנאה.
נקו את זכרונות האומללות והאימה.

נקו.
כמה שיותר נקו.
במקום שבו יתנקה, תיכנס השמחה. תיכנס האהבה.
האור יקרה מעצמו.

** חשוב לי להדגיש, שהפנייה שלי, ובוודאי של הבריאה, היא לכל איש ואישה. מכל צד של המתרס ואלו שאין להם צד בכלל.

חג שבועות שמח, רגוע ואוהב,
שלך,

שירי