"גם מסע של אלף מילים, מתחיל במילה אחת…"

הפָּרָפרָזָה הזו לציטוט המופלא של לאו דזה משמשת אותי
כדי לספר לכם על המסע שלי.

אולי שמתם לב שלא כתבתי כאן הרבה זמן.
זה בגלל שכתבתי במקום אחר.

הייתי ממוקדת כל כולי לתוך הכתיבה הזו.
כתיבה שהיא מסע מתמשך של למידה, חקירה ותרגול.

מה כתבתי?
את השליחות שלי.

הייעוד של חיי הוא ריפוי. ריפוי לעצמי ואז ריפוי לאחרים, ושניהם משתלבים זה בזה כל הזמן.

בכל מה שאני עושה בחיי נוגע הריפוי – בין עם בעבודתי עם עסקים, בין אם בעבודתי עם מטופלים, בין אם בשירתי, בגידול המשפחה שלי ובכל שאר התחומים.

כששמעתי על שיטת הו'אופונופונו בפעם הראשונה לא התרגשתי.
היום אני יודעת שעדיין לא הייתי בשלה אליה, לעוצמה שלה ובעיקר – לפשטות שלה.

בתוך תהליכי הכאב והריפוי, כנראה האמנתי שהפתרון צריך להיות מורכב יותר או לפחות מורכז כמו הבעיה עצמה.

היום אני בשלה. היום אני מבינה שהעומק נמצא במה שנמצא במהותה של השיטה היפה הזו, ואילו הכלי שלה כל כך קל לשימוש וליישום, דווקא בגלל העומק הזה.

השיטה הזו היא כאן כדי לעזור לנו להירפא, להתנקות ולצמוח. היא לא נועדה להמשיך ולסרבל את המסורבל ממילא.

המסע שלי הוא בהבאת הזדמנויות לריפוי לכל מי שחפץ בריפוי. הו'אופונופונו היא כלי משמעותי בתוך השליחות שלי.

בתקופה האחרונה, המשכתי להעמיק, לקרוא, לחקור, לתרגל ולפתח וישבתי לכתוב.

בשפה קלה וזורמת, במבנה מתודי ונוח ועם כל המיידע החשוב ביותר – התאורטי והמעשי על שיטת ה'ואפונופונו.

הספר 'לאפשר לניסים להתרחש באמצעות הו'אופונופונו' נמצא בעריכת הדפוס. הוא עתיד לראות אור בסוף אוגוסט/תחילת יוני.

תינוק חדש שנועד לגדולות. מתרגשת.

חיבוק,
שירי

חג מתן תורה. לפי המסורת של חז"ל, התורה ניתנה לעם היהודי בשבועות, כאשר במרכזה ניצבים ערכי חסד ומוסר שבין אדם לחברו.

חג הקציר. הזכות ליהנות מההשקעה ארוכת הטווח, בניכוש, בשתילה, בהשקייה ועוד.

שבועות. החג המציין את האירוע הכי מכונן של עם ישראל,  מעמד הר סיני וקבלת התורה.

והנה בהתכוננות שלנו לימי החג היפה הזה, אנו תחת אתגרים גדולים, המעלים שאלה עמוקה באשר למה שקורה לנו במערכת היחסים המורכבת בינינו לבין חברנו, בתוך עם ישראל ועם שכנינו שאינם חלק מעם ישראל, אך חלק מהמדינה הזו.

ובאותה הנשימה, עולה שאלת הקציר. עוד לפני ההנאה ממנו – מה בחרנו לשתול, כפרטים וכקבוצה, והאם הקציר מביא לנו את השמחה שאותה ביקשנו לעצמנו.

כבר ימים של אירוע לחימתי קשה. כל אירוע בו חיי אדם עומדים על בלימה הוא אירוע מכונן עבור עם ישראל, ממש כמו מעמד הר סיני.

נדמה לי, שיותר מכל, הבריאה כולה קוראת אלינו בקול גדול –
עיצרו, קחו נשימה. הביט מסביב ואז הביטו פנימה,
וזיכרו, כי כל מה שבחוץ, מתרחש קודם כל בתוככם.
ועכשיו – נקו.

נקו את זכרונות הקׇרְבָּנוּת האישיים והקולקטיביים.
נקו את זכרונות העוינות, האלימות והשנאה.
נקו את זכרונות האומללות והאימה.

נקו.
כמה שיותר נקו.
במקום שבו יתנקה, תיכנס השמחה. תיכנס האהבה.
האור יקרה מעצמו.

** חשוב לי להדגיש, שהפנייה שלי, ובוודאי של הבריאה, היא לכל איש ואישה. מכל צד של המתרס ואלו שאין להם צד בכלל.

חג שבועות שמח, רגוע ואוהב,
שלך,

שירי

המסע הזה הוא שלך. שלך בלבד.
בכל מקום בו ידרכו כפותייך,
לא ידרוך אף אדם אחר.
כל פסע ושעל
שלך הם.
להתבונן
לשאול
להתעמק
להתאהב
להיקשר.

להיקשר באהבה,
אל המסע.
זה שהוא כולו שלך.
בדרך יופיעו שותפים,
לנגיעות קצרות
וארוכות
בדרך שהיא בכלל דרכך.
הבלעדית.

הרשי להם להיות לך מורה
הרשי להם להיות לך גב
הרשי להם. להיות.

המסע הזה שלך.
עד סוף ימייך. הוא שלך.
שהי בו. בחכמה.
גם אם את חוששת,
גם אם תפחדי.

המסע הזה הוא שלך. שלך בלבד.
בכל מקום בו יעגון ליבך,
אפשרי להתאהב.
כל חיוך ומבט
שלך הם.
להרגיש
לחוות
להתעמק
להתאהב
להיקשר.

להיקשר באהבה,
אל המסע.
זה שהוא כולו שלך.
בדרך יופיעו אנשים,
לנגיעות קצרות
וארוכות
בדרך שהיא בכלל דרכך.
הבלעדית.
צעדי בה.
בבטחון.
בחמלה.
באהבה.

-שירי מילר לב- מרץ 2020